Be Japanese

בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי נהנה פחות מסדרות אנימה. זה לא שהספקתי לראות לחלוטין, יש סדרה או שניים בעונה בה אני צופה. ובכל זאת, הימים בהם ציפיתי בכליון עיניים לפרקים של סדרה משודרת או בהם ישבתי בלי הפסקה וצפיתי בפרק אחר פרק של סדרה ותיקה - חלפו.

אני מתעניין פחות בסדרות המשודרות היום. דווקא כאשר פרק אנימה שמשודבר ביפן זמין בתוך זמן אפסי והאיכויות של הפרקים הזמינים באינטרנט גבוהות יותר תמיד מאיכות השידור המקומית בישראל ובדרך כלל מDVD. הדברים האלו עוזרים תמיד להינות יותר מתוכן. ובכל זאת אני מרגיש שהתוכן פשוט לא עושה לי את זה באותה מידה.

אז היום נתקלתי בהסבר אחד למציאות הזאת. בכתבה הזו מסביר מפיקה של חברת Square-enix, האחראית לסדרות אנימה רבות, כי תעשיית האנימה דומה לדיג. אתה צריך לדעת איפה לשים את החקה ואילו דגים אתה מנסה לדוג. נמשל: יש נישות שונות של מעריצים, אנחנו מחליטים עבור איזו נישה ליצור סדרה ואז יוצרים אותה.

הדבר הזה גרם לי לחשוב על כך שבאמת רוב הסדרות היום מתאימות נורא לנישה מסויימת. אילו סדרות שמגזימות נורא סיפור שהולך לפי חוקים מסויימים. היוצרים לא מנסים לשנות את “חוקי” העלילה מסדרה לסדרה, ובמקום זאת דוחפים יותר ויותר ממה שסדרות מהנישה אמורות לתת.

התוצאה היא סדרות צפויות שלא מנסות להפתיע יותר מדיי, אבל מנסות לשעשע אותך בדרך על התוצאה הידועה מראש. זה כנראה עובד לחברות האלו טוב, Square enix מאוד רוחיים. מצד שני לאיזו קטגוריית נישה מתאימים מונסטר, אוונגליון וברסרק?

זה היה בטעות אבל איכשהו התגלגלתי לכנס אמא”י בשבוע שעבר. האמת? נהנתי.

אל כנסי אנימה לא באים בשביל הפעילויות, את זה כבר ידעתי ממזמן. אם זאת בין פגישה נוסטלגית לשניה, יצא לי להיות בהצגה של Death Note.

אני חייב לציין שהופתעתי להינות מאוד בהצגה. היא הייתה מבדרת, מעוצבת היטב, והשירים גם היו מעולים.

ישר כח והמשיכו כך. מבחינתי הצגות כאלו הן סיבה מספיק טובה לבוא לכנס ואפילו לשלם.

דברים לשיפור:

*ההרצאות הן יותר מדיי בשוליים. הן לא מתחילות בזמנים ואנשים בקושי מודעים להן ממה שראיתי.

*בקומת האוכל היה ברדק. מומלץ למצוא פתרונות כמו שולחנות קטנים יותר ואם אפשר עגולים.

*לדעתי יהיה שווה להעביר את ההקרנות לקומה המרכזית. זה יתן לאווירה, זה יגרום לעוד השתתפות. הכיף זה לא סתם לשבת ולצפות בסדרה אלא באמת הצפייה המשותפת. זה לא חייב לעבור כמו סרט קולנוע.

*יותר כיסאות בחדר הראשי. אולי איזור קריאה?

*הבקשה לכבות הפלאפונים בתחילת ההצגה היתה במקום. פעם הבאה כדאי להוסיף בקשה לשמור על הדלתות סגורות. מסתבר שזה לא ברור מאליו… (אגב זאת גם בעיה בהרצאות)

*הגברה….
זאת לא ביקורת של ממש, יותר הוספת מטבע. אם כבר מחפשים ביקורת מלאה, שווה לדעתי לחכות לפוסט של בלוגר אחר(ולא יבגני, פוסט תמונות לא נחשב).

שלכם עד הכנס הבא, ירדן.

כמה חודשים לא הייתי במקום הזה? אני חושב שזאת הפעם הראשונה שהתקשתי להיכנס לניהול בלוג שלי. אתם מבינים, שכחתי את שם המשתמש. אה… אז ככה זה נראה. נכון!

מה אני עושה עכשיו? אה כן, אני אמור לכתוב משהו שקשור לאנימה שראיתי לאחרונה. היי דווקא נחמד פה. תזכירו לי שוב למה לא הייתי פה כל כך הרבה זמן?

התמונה מאתר חומוס להמונים. כל הזכויות שמורות בלה בלה בלה

טוב חומוס היה אהבתי עוד מלפני זה וחוץ מזה אני לא מוצא איך הוא יכול להיות קשור. מצד שני לא יהיה חבל להוריד את התמונה הזאת מפה?

טוב נו אני מניח שאצטרך להגיע לפואנטה שלי או לאיזושהי… נקודה, בפוסט הזה אחרת אתם תברחו (וזה רק במקרה ששרדם עד פה בכלל. אבל לי אין בעיה. אני יכול להמשיך ככה עד מחר. סתם. ניצחתם.).
טוב אז הנה הסיבה שלא עדכנתי את הבלוג - לא היה מה לעדכן.
נכון שזה פשוט? 9 חודשים לא עודכן בלוג בגלל שלכותב לא היה מה לעדכן. אז זהו שזה בערך המצב. ככה זה כשאתה בקושי בבית בסופי שבוע. לא שזה לא צפוי. הרי בגילי כולם הולכים לצבא. מצד שני מה שאתם לא יודעים (אלה אם אתם קוראים את הבלוג השני)זה שאני לא בצבא, אלה במכינה קדם צבאית.
מה שמעניין וקרה בכל זאת לאחרונה זה שחזרתי להיכנס פה ושם למירק. ובמירק פגשתי את הבחור ששמו יבגני, שכותב את הבלוג הזה, ושבין קריאת “היי קומוניסט!”, “קומוניסט!” וכמובן “היי קומוניסט מה אתה עושה פה” ועוד כל מני צירופים שונים של המילה “קומוניזם” בהקשר אליי, נתן לי המלצה לסדרה Legend Of Galactic Heroes והזכיר לי למה שווה להקשיב לו למרות כל השטויות שהוא מדבר ב99 אחוז מהזמן שבו הוא לא ממליץ לי על סדרות תותחיות. ואם הצלחתם לעקוב אחרי המשפט האחרון אז כל הכבוד. באמת.

Legend Of Galactic Heroes היא סדרה שנדמה לי שרוב האוכלוסיה לא תדע להעריך. לוא דווקא בגלל שהיא סדרה משנת 88 ולכן הציור והאנימציה מיושנים, אלה בעיקר בגלל העלילה. מדובר במשהו שמזכיר את Rose Of Versailles ולא בהקשר ההיסטורי מעמדי, הסדרה דווקא מתרחשת בעתיד הרחוק שבו בני האדם עברו להתגורר בחלל וזנחו את הכדור האהוב, אלה בהקשר הזה שכל הסיפור הוא פוליטיקה. אמנם מדובר בפוליטיקה מעניינת עם גיבורים מעניינים וכריזמטיים משני הצדדים, אבל פוליטיקה. ולכן בזמן שאני יושב בחדרי במכינה וצופה בסדרה, שותפי לחדר, שדווקא צפה בלא מעט סדרות אנימה, שואל אותי אם זה תמיד אותו החדר שבו אנשים מדברים שמה? לא בגלל שהוא לא שומע טוב, חס ושלום, אלה באמת בגלל שרוב הסדרה מתרחשת בין דלתיים סגורות. על אף כי הקרבות לא מעטים, העיקר בהם הן האסטרטגיה והטקטיקה בהן משתמשים הגנרלים ובדרך כלל לא הלחימה עצמה והגבורה הכרוכה בה.

קצת פירוט על העלילה עצמה
כמו שציינתי, בני האדם עברו להתגורר בחלל ואחרי תקופה מסויימת מנהיג כריזמתי השתלט על ההנהגה ועבר להשליט שלטון דיקטטורי עם נטיות דתיות, יש לומר, וששואף לצדק והתקדמות והשתפרות הגזע האנושי. באיזשהו שלב כמה אנשים שחיו תחת השלטון הרודני ברחו לכוכב אחר בו ייסדו שלטון דמוקרטי מחדש. בזמן בו מתרחשת הסדרה קיימות כבר שני מעצמות כאשר האחת טוענת שהיא נלחמת למען השלטת דמוקרטיה ביקום והשניה טוענת שהיא נלחמת למען השלטת הצדק. כמובן שכל אחת מן העצמות יעברו על הערכים שלהן כלפי פנים למען הניצחון הגדול בקרב (או בבחירות).
בכל אופן אני חוזר לצפות בסדרה. אני במתח איך העניינים יסתיימו.

אנקדוטה קצרה רק: אחד הדברים המעניינים הם הימצאותו של המושג Wellfair(מדיניות רווחה) שביטולו הוא דבר בעל קונוטציות פאשיסטיות בסדרה, דבר שמעלה אצלי נוסטלגיה לתקופות בהם בעולם עוד היה נהוג לשים יותר דגש על צמצום פערים ועזרה לחלשים וזה נחשב לחלק אינטגרלי למה שאנשים מכנים דמוקרטיה.

במאמץ שכמעט והיה לשיו, הפנה אותי יבגני, במטרה לסחוט עדכון בבלוג הנטוש הזה, לפוסט מעניין שעוסק ברצון של האוטקו למצוא בת זוג השותפה לתחביבו המפוקפק.

לצערי הרב, עבדכם הנאמן הוא גלמוד בן 18 שתרם מצא את הנסיכה על הסוס המעופף. ובכל זאת כשאני מפנטז וחושב על קשרים רומנטיים, אילו היה מזדמן לי אחד כזה בפעם הראשונה, הייתי רוצה שבת הזוג תהיה דומה לי, או לפחות שותפה להרבה מהדברים שאני עושה.

כמובן שצריכה להיות לה אישיות כל שהיא שתתאים לאישיות שלי והיא צריכה להיות מושכת בעיני, אבל מה באשר הזמנים בהם ארצה להתווכח על פוליטיקה, כאשר ארצה לשחק WOW או כאשר ארצה לראות את הפרק האחרון של Nodame Cantabile? מצד אחד, חשוב שבת זוגתי ואני נהנה להעביר את הזמן ביחד, ולכן כדאי שנאהב לעשות את אותם הדברים. מצד שני ספק גדול כמה בנות יצליחו לענות על הדרישה הראשונה בקשר לאישיות. ברגע שנוסיף את הדרישה לאהבה לתחביבים השונים והמשונים, שהיא יחסית נדירה בארץ שלנו, הסיכויים נהיים אפסיים עוד יותר.

אבל אם נהיה אופטימיים לרגע כדאי שנזכור שזוג הוא לא רק סט של שני אנשים שאוהבים את אותם דברים. זוג רציני הוא זוג שמסתדר אחד עם השני וכל עוד הם מתאימים אחד לשני והם מכבדים אחד את השני, השוני ביניהם הוא לא בהכרח מכשול ויכול להוות אפילו יתרון.
אני חושב שאם נעצור ונחשוב על מה שגרם לנו, בניגוד לרוב בני הנוער, להיפתח ולצפות ב”סרטונים המצויירים הילדותיים” האלו, נמצא שזו האישיות שלנו. זה לא אומר שכל האוטקואים הם בעלי אישיות זהה או אפילו דומה. זה אומר שלכולנו יש מרכיב כלשהו באישיות שאיפשר לנו להיפתח ולצפות.

If You’re anything like me, you’ll enjoy it

אני מאמין שאם לבת הזוג שלי תהיה האישיות שתתאים לשלי, אז היא תוכל גם להתחבר לתחביבים שאני התחברתי אליהם. ואם לא, אז היא בטח תדע לכבד אותם. לא כל תחביב חייב להיות משותף לשני בני הזוג.